אצירה, לא צבירה
מעט מגילות, כל אחת ראויה. הכמות אינה מדד — היא חשד.
כי האינטרנט מלא בהכול — וריק כמעט ממה שראוי להישמר.
הפנתאון של רומא עומד כמעט אלפיים שנה — לא כי היה הגדול ביותר, אלא כי כל אבן בו נבחרה בכוונה.
האתר הזה הוא ניסוי באותו כיוון: ארכיון קטן, איטי וסובייקטיבי במוצהר. מגזינים רודפים אחרי החדשות; פידים רודפים אחרי תשומת הלב; אנחנו רודפים אחרי תוכן שמחזיק מים גם בעוד עשור.
כל מגילה עוברת מבחן אחד: האם נרצה לקרוא אותה שוב בעוד עשר שנים? אם התשובה אינה “כן” חד־משמעי, היא נשארת בחוץ.
מעט מגילות, כל אחת ראויה. הכמות אינה מדד — היא חשד.
מגילה מתפרסמת כשהיא מוכנה. אין לוח זמנים — יש רף.
הכול נוסה, נבנה או נחווה אישית. אין סיכומים של אחרים.
נקודת מבט אחת, מוצהרת. לא “אובייקטיביות” מזויפת.
הכול התחיל ממחברת נייר עם מתכונים שנבדקו שוב ושוב. השאלה שנולדה בה: למה אין מקום כזה ברשת?
נוסח “מבחן עשר השנים” ונפסלו שמונים הטיוטות הראשונות. הרף התברר כגבוה — וטוב שכך.
הארכיון קיבל את צורתו: מתכונים, סיפורים, מסעות, מלאכה — והאורקל, האולם הפנימי של המחשבה.
הפנתאון עולה לאוויר עם מגילות, מכתב חודשי וקהילה שגדלה לאט — בכוונה.
שלושה שערים. רוב הטיוטות לא עוברות את הראשון.
המתכון מבושל, המסלול נצעד והפרויקט נבנה. כותבים מתוך ידיים, לא מתוך סיכום מקורות.
כאן נפסלות רוב הטיוטות
הטיוטה נחה שלושים יום לפחות. אם אחרי חודש היא עדיין חיונית — היא ממשיכה. התלהבות אינה ראיה.
שליש נופלות בשלב הזה
האם נרצה לקרוא את זה שוב ב־2036? “כן” חד־משמעי — והמגילה מקבלת מקום בין העמודים.
חמישים מגילות עברו עד היום

אדם אחד עומד מאחורי הפנתאון: אוצר, כותב, טבח, נגר ונווד — לפי הצורך. בלי מערכת, בלי חסויות ובלי תוכן ממומן. כשמשהו טוב, זה מפני שהוא באמת היה טוב; כשמשהו נכשל, הכישלון נשאר בתיעוד.
כתבו לשומר הארכיוןפעם בחודש. בלי רעש.